פרק 2
(מור)
נפלתי למטה,צעקה נפלטה מפי,כמו בחלום,נפלתי בידי נער יפה תואר...מיכאל...
"אני מצטערת"
"זה בסדר,מי את?"
"אתה מיכאל,ואני מור"
"איך את יודעת מי אני?"
"סיפור ארוך...בוא נמהר לטירה"
"מה,למה לטירה?"
"זה הבית שלך,מהר,לפני שיפגעו בנו!"
"איך את יודעת?"
"חלמתי את זה,ואגב,אחותך הקטנה,חמודה..."
"מה,לילי?כן..."
"מהר יותר!"צעקתי
"טוב,אז,איך נפלת מהשמיים?כ"כ קשה לי לומר את זה..."
"טוב,אז ככה זה התחיל..."התחלתי לספר,התיישבנו על האדמה,למזלנו,העשבים הגבוהים הסתירו אותנו,אבל אז ראינו חיילים
"הם לא טובים"אמר מיכאל
"איך אתה יודע,"הוא קטע אותי בנשיקה
"או...סליחה,לא נפריע לכם"אמרו החיילים,מה שעניין אותי זו הנשיקה,אני לא מכירה אותו הרבה זמן אבל היא גרמה להרגשה נעימה לעבור בגופי...
"מה זה היה?"אמרתי בפה פעור,פוקחת את עיני,השמש זרחה לכיוון עיני,הן נהפכו לזוהרות,זה היה מראה מקסים...
"אני מצטער,זה...הם די רודפים אחרי,"
"מה?למה?"שאלתי מביטה בו בעיניו,עיניו הכחולות,העמוקות...
"עשיתי להם משהו...די..."
"מה?"
"עזבי,סיפור ארוך,מעניין אותי מה קרה אצלך ואיך הגעת לפה..."
"טוב,אז הכול התחיל שלשום,נשכבתי על המיטה וישנתי,ואז חלמתי,חלמתי עליך,ועל אחותך,ועל כל העולם הזה,ואז כשבאתי לפה בגלל זה ידעתי את שמך ואת כל הפרטים האלה..."
"אה...אז...איך אמרת שקוראים למקום ממנו באת?"
"אה...אז...איך אמרת שקוראים למקום ממנו באת?"
"כדור הארץ"אמרתי מחייכת
"כדור...הארץ"הוא מלמל לעצמו,גורם לי לגחך
"כן"
"את אוהבת אותו?"
"כן,מאוד,אבל יש שם משהו אחד מיוחד שבגללו אני כ"כ שמחה להיות שם"
"מה?"
"זה יותר נכון מישהו..."אמרתי ממלמלת
"מי?"
"מה?איך שמעת?"
"נו מי?"
"סתם,הוא החבר הכי טוב שלי,מיכאל,ואני מאוהבת בו,אבל הוא מחשיב אותי רק כחברה הכי טובה..."
"הבנתי..."
"המקום הזה כ"כ מוזר"
"מוזר רע או מוזר טוב?"
"טוב"
"למה בדיוק?"
"לא יודעת,הכול פה יפהיפה כ"כ,השקיעה,אני מתכוונת,היא נראית כאילו שהיא כמה צעדים מאיתנו,והאגמים שפזורים בכל מקום,העצים,הטירה הענקית,אגב הטירה,היא מאוד אפרורית..."
"כן,אני יודע...את רוצה להיכנס?לפגוש את לילי?"
"פגשתי אותה בחלום,אבל לא יזיק במציאות גם"אמרתי מחייכת
הלכנו אל עבר הטירה,היא הייתה ענקית,יותר מבחלום,נכנסנו,עלינו לחדרו ושם שכבה על המיטה אחותו,לילי.
"מיכאל,מי זאת?"היא שאלה בקול מתוק,כנראה שהתעוררה משנתה
"זו...ידידה...מור,לילי,לילי,מור"
"היי"אמרתי מחייכת אליה,היא נעמדה על המיטה וחיבקה אותי
היא ניתקה את החיבוק והציגה את עצמה
"אני לילי,ואת מור..."
"כן"אמרתי מחייכת,עיניה התכולות נצצו והיא חייכה
התיישבתי על המיטה,מיכאל התיישב על כיסא ואז נשמע קול של ילדה קטנה.
"לילי?את פה?רוצה שנצא?"
"טוב,מיכאל,אפשר?"
"תיזהרו אבל"
"טוב"
"אני אסתכל מלמעלה"
"טוב,תודה"היא אמרה וחיבקה אותו,נתנה לו נשיקה בלחי וירדה עם חברתה.
"מור,את אמרת שאת אוהבת את כדור הארץ הזה..."
"כן,ברור,יש שם המון אנשים שאני אוהבת אותם והם חשובים לי וגם זה הבית שלי"
"לא עוד"
